Japanese Tea Types Guide

כל התה היפני מגיע מאותו צמח — קמליה סיננסיס — וכל ההבדל נמצא בשאלה איך גידלו את העלה ומה עשו לו אחרי הקטיף. ברגע שמבינים את זה, המדפים מפסידים להיות מבלבלים.

המפה המהירה

• סנצ׳ה (煎茶) — התה היומיומי של יפן, כ־80% מהצריכה. עלים שגדלו בשמש מלאה: טעם ירוק, רענן, מעט מריר-מתוק. נקודת הכניסה המושלמת.
• גיוקורו (玉露) — היוקרתי. שבועות לפני הקטיף מצלים על השיחים, והעלה מרכז אומאמי ומתיקות. חולטים במים כמעט פושרים ושותים בלגימות קטנות.
• הוג׳יצ׳ה (ほうじ茶) — סנצ׳ה קלוי. צבע ענברי, טעם אגוזי-מעושן, כמעט בלי קפאין — התה של הערב, וילדים אוהבים אותו.
• גנמאיצ׳ה (玄米茶) — תה ירוק עם אורז קלוי. טעם ביתי ומנחם, "פופקורן טי" בסלנג.
• מאצ׳ה (抹茶) — העלה עצמו, טחון לאבקה. לו הקדשנו מדריך נפרד.

הכלל שמשנה הכול: טמפרטורה

תה יפני לא חולטים במים רותחים. ככל שהתה עדין יותר, המים קרים יותר:

| תה | טמפרטורה | זמן | |---|---|---| | גיוקורו | 50–60° | 2 דק׳ | | סנצ׳ה | 70–80° | 60–90 שנ׳ | | הוג׳יצ׳ה / גנמאיצ׳ה | 90° | 30 שנ׳ |

אין מדחום? מוזגים מים רותחים לכוס ריקה, ממתינים דקה, ומשם לקנקן. כל מעבר כלי מוריד כ־10 מעלות.

הכוס הנכונה

תה ירוק עדין נהנה מכוס קטנה ודקה שמתקררת מהר; הוג׳יצ׳ה חם נעים בספל חרס עבה שמחזיק חום. כוסות היונומי והספלים שלנו מכסים את שני הקצוות.